אירוח פלאחי בתל ערד 

כשבדואי רוצה להיזכר איך חי בדואי הוא נוסע לאוהל אירוח ישראלי. אוהל גדול, שטיחים רקומים, מחצלות, מזרוני רביצה, כסאות קש נמוכים ובמרכז האוהל יושב בדרך כלל צעיר תכול עיניים בגלביה לבנה ומכין תה מתוק או כותש פולי קפה בעלי ומכתש מוזהבים. לצד התפאורה הזו קשורים מספר גמלים שלמענם קמים האורחים בחמש בבוקר, מתיישבים על הדבשת ויוצאים אל הדיונות להכין תה צמחים ופיתות על הסאג'.  

 

מאכלים מסורתיים ואירוח ביתי    צילום: רונית סבירסקי

 

הכפר דריג'את

180 אלף בדואים אורגינליים מתגוררים באזור בקעת באר שבע ותל ערד חלקם בערים מתוכננות והשאר בישובים שבטיים. לפני 4 שנים נוסדה מועצת אבו בסמה שאחראית על הקמת 9 ישובי קבע לבדואים ולפלאחים. כפר דריג'את שייך לקטגוריית הפלאחים שהתיישבו בנגב. אבי השושלת שנקראת אבו חאמד הגיע מדרום הר חברון לנגב בתחילת המאה ה-19 כסוחר ואיש אדמה עשיר. הוא התיידד עם שבטי הבדואים באזור באר שבע והשתלב בחייהם. ב-1840 רכש שטח אדמה גדול בשולי בקעת ערד. הוא יישם את צורת החיים שהכיר מדרום הר חברון וחפר בסלעים חמש מערות ששימשו כבתי מגורים למשפחתו ולארבעת אחיו.

 

בתים מודרניים ומערות עתיקות (צילום: רונית סבירסקי)

בתים מודרניים לצד המערות העתיקות ששימשו למגורים (צילום: רונית סבירסקי)

 

היום, בגובה 600 מטרים מעל פני הים עומדים בתי אבן בצבעים ססגוניים. על רקע צבעי המדבר צומחים בתים בגוון ירוק זרחני, שזכה לכינוי "מגה" בפי תושבי המקום, בתים אחרים עוצבו באדום, חום כהה, אוקר, ירוק זית, תכלת וצהוב. היישוב שעדיין לא מחובר לרשת החשמל פועל על גנרטורים ואנרגיה סולרית ובצמוד לבתים נמצאות בארות שמהם שואבים את המים לצינורות בבתים. בדריג'את נמצא המסגד היחידי בעולם שפועל על אנרגיה סולרית.

 

בתי הכפר משקיפים אל נופי המדבר והר עמשא ובחצרות שתולים עצי דקל וזיתים. עדר כבשים מטפס בעקבות הרועה במעלה ההר והמואזין נושא דרשה ממרפסת המסגד. את השלווה, הנוף והאירוח המדברי החלו לתרגם בדריג'את לשפת התיירות. תנאי האירוח וצורת החיים של משפחות אבו חאמד הם חלון הצצה לתרבות, מנהגים ומאכלים שהשתמרו אחרי מאות שנים של נדודים במדבר.

 

הפרוייקט של ג'אבר

ג'אבר אבו חאמד עובד שנים רבות כשף קונדיטור בבית מלון בים המלח. ההיכרות שלו עם ענף התיירות דחפה אותו להביא את התיירים לדריג'את. הוא ארגן סיורים בכפר ובסביבה, אשתו פאיזה ובנותיו הכינו את המאכלים הביתיים והם הגישו ארוחות לקבוצות קטנות בתוך המערה שהייתה בית אביו. ג'אבר מסביר למטיילים את שלבי המגורים מהמערות דרך בתים ערבים בעלי קירות בעובי של מטר ועד לבתי האבן המטופחים. הוא מטייל בין הסמטאות ומספר בגאווה על בני הכפר שכולם עובדים ולומדים. 850 תושבים ביניהם ישנם רופאים, עורכי הדין, מורים ועובדי ציבור. הוא משבץ סיפורים אישיים על בני המשפחה, השידוכים ועל הגברים שנשואים למספר נשים. בחדרי המשפחה ישנן טלוויזיות ומחשבים. איסחק, בן דודו של ג'אבר, מראה לאורחים על ה"לפטופ" את מצגת הכפר. כל בני המשפחה מתקבצים סביב המחשב לראות את אנשי הכפר משתעשעים בשלג האחרון שכיסה את הבתים ואת פסגות ההרים.

 

חדר אירוח לקבוצות (צילום: רונית סבירסקי)

חדר אירוח לקבוצות (צילום: רונית סבירסקי)

 

ג'אבר החליט לקרב את האורחים אל אנשי הכפר. כשבנה לעצמו בית חדש תכנן את הקומה התחתונה כ"דיוואן" או בשמו הערבי "אל מקעד", שבו יושמעו סיפורי המקום ויוגשו המאכלים המסורתיים. הדיוואן מעוצב כפינת ישיבה בצבעים אוריינטאליים, שמלות רקומות תלויות על הקירות, שטיחים צבעוניים פרושים על הרצפה ונרגילות ניצבות בין המושבים. בקומה העליונה בנה 4 חדרי אירוח ללינה ובחצר הבית אוהל גדול לאירוח קבוצות מעל 100 אנשים.

 

הוא סחף עם הרעיון בני משפחה נוספים והיום ישנן כבר למעלה מ-10 משפחות שבביתם קיימים חדרים המיועדים לאירוח זוגות ומשפחות. האורחים ישנים בדיוק כפי שהמארחים ישנים. מזרונים שמשמשים לישיבה במשך היום מוצמדים בלילה זה לזה והופכים למיטה המונחת על הרצפה. המצעים אינם סדיני כותנה אלא שמיכות צמר בחורף ושמיכות קלות בקיץ. בבתים שבהם החשמל פועל בעזרת גנרטור הולכים לישון כשהאור כבה וקמים עם קריאת התרנגול.

 

פיתה פלאחית

ריח גזרי העץ העשנים עומד כל היום באוויר. הוא מתנשא מתוך הטאבון שבו נאפים הלחמים. ליד ביתו של ג'אבר עומד מבנה מלבני בוץ ובתוכו טאבון אבן גדול הטמון באדמה. פאיזה מכינה 40 פיתות בכל יום, פעם בבוקר ופעם בצהרים. הפיתות שאופים הפלאחים נעשות מבצק שמרים והן גדולות ועגולות כמו לאפה ותפוחות מעט יותר מכפילותיהן הבדואיות שנאפות על הסאג'. הפיתה מלווה את כל הארוחות.

 

הכנת פיתות בטאבון (צילום: רונית סבירסקי)

הכנת פיתות בטאבון (צילום: רונית סבירסקי)

 

בבוקר שותים תה מתוק ואוכלים לבנה תוצרת בית, ביצה קשה, זיתים ירוקים, שמן זית, זעתר וירקות. בצהרים אוכלים שפע של מאכלים המבוססים על ירקות, צמחי תבלין וממולאים. המנות מוגשות בכלי חרס והשתייה בקנקני חמר. את הארוחה פותח מרק חוביזה שגדלה בשדות בעונת החורף ובקיץ מגישים מרק עדשים. בעוד האורחים סוחטים מעט מיץ לימון אל תוך המרק וגומעים ממנו, מסדרת הבת עמל צלחות עמוסות תבשילים שהוכנו דקות ספורות לפני הארוחה על ידי האם פאיזה ובנות המשפחה. קישואים מבושלים ברוטב עגבניות, חומוס גרגרים, טבולה, סלט ירקות קצוץ עם פטרוזיליה ונענע, עלי גפן ממולאים, כבדי עוף עם גמבה ובצל, חצילים מטוגנים, מקלובה של עוף או בקר מוגשת על מצע אורז צהוב וכרובית מטוגנת, כרוב ממולא, סלט זעתר ופיתות שיצאו מן הטאבון. לקינוח קפה מריר ותה מתוק לצד פירות ובקלאוות. ארוחת הערב קלה, סלט ערבי קצוץ, טונה, סלט אבוקדו, פיתה ותה מתוק.

 

נשים חובצות

באביב מתכסים פני הקרקע הצחיחים במרבד ירוק ועדרי הכפר מקבלים את מנת הגורמה השנתית. ינואר ופברואר הם חודשי ההמלטות ולאחר שהוולדות נגמלים מהיניקה נותרות הממליטות עם שפע חלב עשיר, שמקבל תוספת טעמים מהצמחייה הירוקה ומתאים לייצור לבנה. שיטת ההכנה נשמרה במשך כל השנים ונשות הכפר עסוקות עם בוא האביב בחביצה המסורתית. האורחים יכולים לצפות בהן יושבות ומנדנדות את נאד העור עד שמתקבל המרקם והטעם הנפלא. כדי לשמר את הלבנה במשך כל השנה הם מייבשים אותה ושומרים ללא קירור וכשרוצים לאכול בוצעים וממיסים במים חמים. הם מכינים מהחלב חמאה שנקראת "סמנה". מבשלים אותה עם כורכום וחיטה ובמצב כזה היא נשמרת שנים ללא קירור כשהיא נוזלית בקיץ וקפואה בחורף. כדורי לבנה טריים הם משמרים בתוך שמן זית בצנצנות זכוכית.

 

ארוחת בוקר על מרפסת הבית (צילום: רונית סבירסקי)

ארוחת בוקר על מרפסת הבית (צילום: רונית סבירסקי)

 

טיול של אחר הצהרים בין בתי הכפר חושף את חיי השגרה השלווים. חבורת נשים יושבות בפתח הבית ומשוחחות, אחת רוקמת השנייה מנקה גבעולי עלים ירוקים והשלישית מכינה תה. במעלה הדרך המטפסת אל קבר שיח' מסעוד שרועות צמד נשים צעירות על מזרונים ושותות תה. הרועה מכנס את העדר אל הכפר וג'אבר מוביל את המטיילים לתצפית על הנוף. בנקודה הגבוהה ביותר ניצב קבר שיח' מסעוד וממנו נראים יער יתיר, תל ערד, הכפר הבדואי כסייפה, והעיר ערד.

 

סיורים מסביב ליישוב

ג'אבר מדריך טיולים גם במעגלים המקיפים את הישוב. מסלול אחד הוא סיור מקראי לגן הלאומי תל ערד ולתל באר שבע. הוא כולל ביקור במצודה מתקופת מלכי יהודה, ובתוכה שרידי מקדש יהודי קדום בתבנית מקדש המלך שלמה אשר בירושלים. למרגלות המצודה עיר כנענית שמורה וחפורה היטב, ובה ארמונות, מקדשים, מפעל מים מרשים, רחובות, חומות ומגדלי שמירה. בגן לאומי תל באר שבע - עירו של אברהם אבינו מבקרים בעיר מקראית ובה מפעל מים עצום מתחת לאדמה, רחובות מעגליים, שרידי בית המושל, הבאר העמוקה ביותר בארץ מתקופת המקרא, מחסנים למזון ותצפית מרשימה מראש המגדל שעל התל.

 

המסלול השני הוא אל יער יתיר שהוא היער הנטוע הגדול ביותר בארץ. 33,000 דונם שבהם נטועים כ- 5 מליון עצים. יער סבוך, שבין משעוליו מוצאים גתות עתיקות, כפר קדום מימי המשנה, מערות מגורים, מצודה מימי מלכי יהודה ובית כנסת מתקופת התלמוד. בחורבת ענים שרידי מבנים עתיקים לצד מתקני חקלאות עתיקים. הדרך מובילה אל מאגר מים שמתמלא בעונת החורף ונראה כמו אגם גדול. ממנו מטפסים אל גב הר עמשא, מטיילים על דרך רומית עתיקה לאורך גב ההר ויורדים בשביל האבנים הלבנות עד למבואות כפר דריג'את.

 

 משפחת ג'אבר מבשלת יחדיו (צילום: רונית סבירסקי)

 

אולפן-אירוח

מיזם נוסף שהחל בשנה שעברה הוא אולפן-אירוח שמתקיים באפריל ובחודשי הקיץ במטרה להנחיל למשתתפים ידע בסיסי בשפה הערבית ולקרב אותם אל התרבות והמנהגים של תושבי המדבר. איסחק אבו חאמד מנהל בית הספר בכפר מלמד את המשתתפים בכיתות המצוידות במזגן, ריהוט, מקרן שקפים ומסופי מחשב.

 

השעורים מתקיימים מדי יום מ-09:00 עד 16:00 עם הפסקות קצרות בין השעורים והפסקה ארוכה יותר לארוחת צהרים שמוגשת בבית הספר. הלימודים נערכים במחזורים של חמישה ימים, מראשון עד חמישי והלינה בחדרי האירוח של תושבי הכפר. בסיום יום הלימודים ממשיכים לשוחח בערבית עם המארחים, מכינים איתם את ארוחת הערב, יושבים ברגליים מסוכלות על מזרונים ומנסים לשבור את השיניים בשיחה עם זקני העדה.

 

מחיר: אולפן ערבית ואירוח מלא ל-5 ימים במחיר 1850 שקל לאדם (לזוג או 2 משתתפים 10% הנחה). שני מחזורים 2850שקל לאדם. הזמנות באמצעות תומר כהנא טל. 054-4925888

 

סיורים והזמנת לינות בכפר באמצעות גא'בר אבו חאמד: סיור של שעה וחצי פיתות וקפה מחיר 20 שקל לאדם, סיור וארוחת ניגוב 35 שקל לאדם, סיור וארוחת בוקר 50 שקל לאדם, סיור וארוחת מקלובה בשרית 75 שקל לאדם. טל. 054-7969576