צלם: רונית סבירסקי
נחל הקישון המשוקם, קרון רכבת העמק המקורי, ופעילות סביב עץ התות
צלם: רונית סבירסקי
שחזור תחנת רכבת העמק ביישוב אלרואי
צלם: רונית סבירסקי
תות עץ שחור בפארק העמקים
צלם: רונית סבירסקי
שלטי הסבר על הצומח בעין אלרואי

הקטר שב לעמק ותותי העץ הבשילו

מאת: רונית סבירסקי

 

נחל הקישון זוקף קומה ומתנער מהתדמית השלילית שדבקה במימיו. הוא עבר ימים קשים כשבערוצו זרמו מים עכורים וגדותיו גדשו אשפה. קק"ל, רשות נחל קישון והמשרד לאיכות הסביבה לקחו אותו תחת חסותם והשיבו לו את צלילותו. הצמחייה מלבלבת לאורך אפיקו, העצים ירוקים מתמיד, צמחי תבלין מפיצים ניחוח רענן ובין כל אלה מתמלאים עצי התות בפרי סגול עסיסי או לבן בשרני מתוק. סיור סוף השבוע יוקדש לנחל המשוקם, לרכבת העמק, שזכתה לחנוך השבוע את קרון הרכבת המקורי, לאורך גדת הנחל ולפעילות משפחתית סביב תותי העץ.

 

 פסי רכבת העמק בצל עץ התות בעין אלרואי (צילום: רונית סבירסקי)

 

הדגים חזרו אל הנחל

תחילת המסלול במעיין אלרואי שנביעתו הקרירה זורמת אל נחל הקישון. בעין אלרואי יש חיבור של טבע והיסטוריה. מימיו מפכים בפכפוך עדין תחת סבך של שיחי פטל ונענע משובלת וזורמים במורד בצל עץ תות גדול אל בריכת איגום שגם היא מכוסה בצמחי מים. חלונות קטנים, שנפערים בין הצמחייה מגלים מים צלולים ושפע של דגי נחל מסוג חפף. בסמוך לבריכת האיגום ניצבים שרידי מסילת רכבת העמק ושלט המספר על זאב שורקי ז"ל, תושב שכונת אלרואי שיזם את בניית הבריכה.

 

על אדני המסילה מופיע התאריך 1908, השנה שבה הם הונחו. קק"ל בנתה סביב הבריכה מדרגות אבן גדולות שניתן לשבת עליהן בצל עץ התות הגדול ולצפות בדגים. שביל הליכה קצר של 400 מטרים מתפתל לצד זרימתו של המעיין וממשיך עד עץ האיקליפטוס הענק שניצב על גדת נחל קישון. השביל תוכנן על ידי האדריכלית יהודית גרמי כרצף של אבני שטח מסותתות מונחות זו לצד זו. לאורך השביל נשתלו עצי תות, צפצפות, דולב מזרחי, ואיקליפטוסים. צמחייה סבוכה של עוג, הרדוף נחלים, נענע משובלת, רוזמרין וכרפס נחלים משתלבים בין העצים. שלטי הסבר הוצבו לצד העצים והצמחים, והמטיילים יכולים ללמוד על המינים השונים הגדלים במקום. ערוץ נחל קישון שופע מים אחרי החורף הגשום. רחש הזרימה נשמע היטב ומפלונים קטנים שוצפים בדרכם אל הים. ניתן לטייל בשביל הקצר עד האיקליפטוס הגדול ומשם להמשיך בהליכה נינוחה כקילומטר נוסף עד לגשר הג'למה בפארק העמקים.

 

 ערוץ נחל קישון לאחר פעולות השיקום של קק"ל (צילום: רונית סבירסקי)

 

האיש שהציל את הרכבת

מסלול הטיול ממשיך אל תחנת רכבת העמק שעברה תהליך שימור ושחזור. סיפורה של התחנה העתיקה מתחיל בסוף המאה ה-19 ומסתיים במאה ה-21 בזכות אדם אחד בשם נחום לוי, תושב אלרואי שלא נתן לשיני הדחפורים להפוך את אחד האתרים ההיסטוריים לגל חורבות. הרכבת החיג'אזית הוקמה בתקופה העות'מאנית במטרה לקשר בין הבירות החשובות במזרח התיכון. חלקה הראשון נבנה כדי להסיע את עולי הרגל למכה וחלקה השני, שנקרא רכבת העמק, נבנה בצפון ארץ ישראל לצרכי מסחר ותעבורה. תהליך התכנון וההקמה נמשך 5 שנים כשהקטע הראשון נחנך ב-1901 והאחרון ב-1905 והיא פעלה עד 1952. הקטעים האחרונים, שקבלו את השם "רכבת העמק" עברו בין חיפה לדרעא (בדרום סוריה), לגשר, לכפר יהושע ולבית שאן. פסי הרכבת שהיו צרים מאלה של הרכבת החיג'אזית גרמו לכך שהנוסעים והמטען הועברו מרכבת אחת לשנייה בתחנת המפגש בין הרכבת החיג'אזית לרכבת העמק.

 

הקטר שב הביתה

איטיותה של הרכבת יצרה סביבה הומור ואגדות אבל בפועל ניתן היה לרוץ לצד הרכבת במהלך נסיעתה ולטפס על כל אחד מקרונותיה. בשנת 1935 נוסד היישוב אלרואי בסמוך למסלולה של הרכבת. תושבי המקום ביקשו להקים עבורם תחנת רכבת שתאסוף את התושבים המתגוררים בסביבה. בשנת 1943 הוקם מבנה אבן מלבני סילקט צבועים בלבן ששימש כתחנת הרכבת. כשנחום לוי ראה כיצד קיצה של התחנה קרב הוא פתח במאבק והצליח לעצור את פעולת ההריסה. השלב השני היה להפוך את המקום לאתר היסטורי. הוא הצליח לגייס מרכבת ישראל קרונות עתיקים מסוגים שונים ולשפץ את התחנה בסיוע המועצה לשימור אתרים וקק"ל. בתוך המבנה הקטן תלויים היום צילומים מהשנים בהם פעלה הרכבת ולוח הזמנים שלה בתוואי שבו היא נסעה. קטעים מאדני הרכבת הוצבו בחזית וקרונות עתיקים בניהם קרונות משא, נוסעים וקרון "אח"מים", הובאו למקום כמיצג המשחזר את אותם ימים. בשבוע הראשון של מאי 2012 הצליח נחום לוי להגשים חלום ולהביא לאתר אלרואי את קטר הרכבת המקורית כשהוא משופץ ומשוחזר ובתוכו מיני מוזיאון המתעד את תולדות רכבת העמק.

 

 שחזור תחנת רכבת העמק ביישוב אלרואי (צילום: רונית סבירסקי)

 

פארק העמקים

עוזבים את שכונת אלרואי וחוזרים אל כביש 7213 וממנו פונים שמאלה לכביש 75. כ-100 מטרים מצד ימין מכוון שלט עץ לפארק הקישון שהוא "פארק העמקים", הממוקם לצד אפיקו של נחל קישון. קק"ל שיקמה את אפיק הנחל נטעה שפע של עצים מצלים, התקינה ספסלי פיקניק ואפשרות לשבת על שפת הנחל ולשכשך רגליים. מעל תוואי הנחל ניצבים שני גשרי אבן עצומים. האחד מהם הוא גשר ג'למה, ששימש את רכבת העמק ולצדו גשר נוסף ששימש ככביש. גשרי האבן בנויים בצורת קשתות מסיביות ויפה לטייל מתחתם ולעלות להשקיף ממעל על אפיק הנחל. רחבת הפארק מרוצפת בשביל היורד אל המים ומגיע  אל עץ איקליפטוס עתיק שהוא אחד הגדולים בארץ. העץ מוקף ומוגן בגדר עץ וענפיו מסוככים על שטח גדול שניתן לשבת מתחתיו ולהסתתר משמש הקיץ היוקדת.

 

עצים נוספים נטועים ברחבי הפארק ביניהם כליל החורש, אלון תבור, עצי חרוב, אורנים, תאנים, איקליפטוסים ועצי תות. פרי התות הלבן עדיין בוסרי אבל התות השחור מכוסה כולו בנקודות אדומות ושחורות, גדוש בפרי נוטף עסיס והידיים מושטות לקטוף ולטעום. השפתיים מתכסות בגוון כחלחל, קצות האצבעות משחירות ולפרי יש  טעם של עוד. מקורו של עץ התות אינו מהמזרח התיכון. הוא הובא לארץ על ידי המוסלמים יחד עם תבלינים ובשמים בדרך המשי מהמזרח הרחוק. הברון רוטשילד נטע במושבות הראשונים, שהוקמו בסוף המאה ה-19, עצי תות במטרה לפתח את תעשיית המשי והערבים השתמשו בגזעו לצריכה ביתית. בסין, התות משמש לתעשיית בדי המשי. זחל תוואי המשי ניזון מעלי התות והופך במהלך חייו מזחל לגולם שמוקף בחוטים עדינים, שמהווים את חומר הגלם לחוטי המשי. בארץ לא הצליחו לפתח את תעשיית המשי אבל העצים שהובאו נותרו כמזכרת וישנם רבים שפרי התות הלבן או השחור מעורר בהם טעמים נשכחים של ילדות.

 

תות עץ שחור בפארק העמקים (צילום: רונית סבירסקי)