צלם: רונית סבירסקי
מה לדבש ולאיקליפטוס: סיור מודרך במכוורת דבש איקליפטוסים ברמת מנשה
צלם: רונית סבירסקי
איקליפטוס בהיר קליפה

דבש איקליפטוס

מאת: רונית סבירסקי

 

הדבוראים, שבעבר קראו להם כוורנים, יודעים באיזה צד של הפרוסה מרוח הדבש. זני האיקליפטוסים השונים מתאימים להפקת דבש, להצבת מכוורות ולגידול דבורים. כך נוצר הקשר בין יערני קק"ל ומגדלי הדבורים וכשהם משתפים פעולה כולם מלקקים דבש.

 

 אקליפטוס אדום המצנפת או "כיפה אדומה" (צילום: רונית סבירסקי)

  

אחד המגדלים שמתמחה בדבש איקליפטוס הוא יהודה קנדל מכפר פינס במועצה אזורית מנשה. הוא החל לגדל דבורים בגיל 13 בעת היותו קיבוצניק בבארות יצחק בשנות ה-60. כשהקים את משקו בכפר פינס בשנות ה-70 ביסס את גידול הדבורים על הפרדסים שגדשו את השדות סביבו. ביום שבו החליטו החקלאים בכפר שאינם רוצים לגדל עוד הדרים וגדעו את העצים הוא נותר ללא מזון לדבורים. קנדל החליט לעשות לביתו ונטע על שטח של 150 דונמים איקליפטוסים במקום הפרדסים.

 

כאן נכנסה לתמונה קק"ל וסיפקה לקנדל את מבוקשו. במשתלות שלהם גדלים מינים שונים של איקליפטוסים שכל זן פורח בעונה אחרת של השנה. קנדל הוסיף צמחי תבלין שגם הם חביבים על הדבורים ביניהם: רוזמרין, ליקופיליום, זוטא, קורנית וריחן. עצים כמו כליל החורש ומכנף נאה אהובים גם הם על הדבורים. בין גזעי העצים הוא שתל דרדרים ושלמון סורי. זן מיוחד של ריחן הרים אהוב במיוחד על ידי הדבורים וגדל במקור במשתלות קק"ל.

 

דבש אקליפטוסים (צילום: רונית סבירסקי)

 

בעולם קיימים 900 זנים שונים של איקליפטוסים. קנדל מגדל בין 60-50 זנים ונחשב לנסיין הגדול של מועצת הדבש בארץ. במבט חטוף קשה לזהות את ההבדלים בין העצים אבל כשקנדל מדריך את המטיילים ומצביע על הפרחים הצבעוניים ההבדלים הופכים לבולטים. מפרח ורוד-סגול לתפרחת צהובה עם ניצן אדום, כדורונים לבנים דמויי צמר גפן וצרורות של פרי שנראים כמו יצירת אמנות מקרמיקה. לכל סוג ומין יש סיפור וצורת חיים משלו. פריחתו של אקליפטוס אוקסידנטליס נמצאת בשיאה בסוף הקיץ ואלפי דבורים עטות על פרחיו, שקועות במלאכה ויונקות את הדבש מקרביו.

 

הדבורים זקוקות בקיץ למים ויהודה מארגן להן מיכל פלסטיק כחול מלא במים. כדי להרחיק יתושים הוא מגדל במיכל גמבוזיות וכדי של יתעפשו צירף צמחי מים. את האיקליפטוסים הוא מכנה בשמם הלועזי ומגלגל  תחת לשונו זנים כגון: לוקוקסילון, אריטרוקוריס, טוריליאנה או אוקסידנטליס. לאלה הנפוצים בארץ ניתנו גם שמות עבריים. במהלך הטיול ניתן לראות בשדות שובכי תנשמות שמסייעות להדברה ביולוגית של השדות ממכרסמים ומזיקים. על זן הגומפוצוקולה הוא אומר שהדבורים אינן מתלהבות ממנו והוא שוקל לנסות זן אחר.

 

קנדל מוביל את המטיילים בין השטחים השונים של חורשת האיקליפטוס. הוא מצביע על עץ שפרחיו ורודים-כהים ולאחריו מגיעים לאיקליפטוס שנקרא "כיפה אדומה" שניצניה נראים כמו תפרחת ברוקולי אדומה ומהם מניצה תפרחת צהובה שעירה כאפרוח בן יומו. כשכל אחד מהמינים פורח בעונה אחרת יכול הדבוראי ליהנות מתנובת הדבש לאורך כל השנה. ממשיכים לטייל בשבילי החורשות והכוורות הפזורות בין העצים, מקשיבים להסברים על דבורים, עצים ודבש.

 

אקליפטוס המקור (צילום: רונית סבירסקי)

 

מקורו של האיקליפטוס באוסטרליה, שם גדלים כ-900 מינים שונים. בעולם כולו ידועים עוד תריסר מינים שגדלים בגינאה החדשה, באי טימור, באינדונזיה ובפיליפינים. האיקליפטוס מהווה את הצומח הגדול ביותר באוסטרליה אבל נקלט היטב גם במקומות אחרים בעולם ובניהם ישראל. המינים הנפוצים ביותר הם איקליפטוס כדורי ואיקליפטוס המקור. ישנם גם גלילי, ברוקואי, לימוני, מסמרי, מערבי ואלני. הוא זוכה לשמות תואר כמו אדום-המצנפת, כהה קליפה, ורוד קליפה, איקליפטוס הצווארון ואיקליפטוס הצלעות.

 

תרומתו לצרכי האדם רבה והוא משמש מקור לדלק, לנייר ולתרופות. עליו מכילים שמן אתרי בעל יתרונות בטיפול בשיעול. השרף שהוא מפריש מספק לו הגנה טבעית נגד החרקים והם טובעים בתוכו. שמו המדעי של האיקליפטוס מורכב משתי מילים ביוונית eu שפירושו "היטב" ו-kalypto "אני מכסה" כלומר "מכוסה טוב". הכוונה היא למכסה הניצן המסיבי שמגן על הפרח ומתנתק ברגע המתאים כדי לאפשר לפרח ללבלב. צורת המכסה שונה מפרח לפרח בכל אחד מהמינים והיא זו שקובעת ברוב המקרים את שמו המדעי. מיני האיקליפטוס יכולים להיות בצורת עצים או שיחים נמוכים, גבוהים עד 100 מטרים ונמוכים מתחת ל- 10 מטרים. שורשיו יכולים להתפשט עד 30 מטרים לרוחב ו-18 מטרים לעומק. בשל ממדיו העצומים שורשיו חייבים לייצב את העץ והם מתפשטים לרוחב.

 

הסיור מסתיים בסמוך לביתו הכפרי של קנדל בחלקת האיקליפטוסים שביניהם ניצבות כוורות רוחשות. זמזום תמידי נישא באוויר ומתוך הכוורות יוצאות ונכנסות דבורים עסוקות. קנדל משתמש במכשיר שיוצר עשן לפני פתיחת הכוורת ומסביר מדוע השיטה מונעת תקיפה ועקיצות. הוא שולף מסגרת אחת מתוך הכוורת, הדבש נוטף וזמזום הדבורים ממלא את האוויר.

 

כוורות הדבש (צילום: רונית סבירסקי)

 

עשרה דברים שלא ידעת על איקליפטוס

  1. הגזעים של רוב מיני האיקליפטוס זקופים. ההיקף שלהם גדול בתחתית והולך וצר כלפי מעלה.
  2. לגזע שני סוגי קליפה "המחוספסת" ו"החלקה" שמתקלפת וחושפת מרקם לבן וחלק כמו שיש.
  3. צבע העלים משתנה בהתאם למין ולגיל העץ מירוק עז, ללבנבן, כחלחל או כסוף.
  4. תפרחתו שופעת וצבעונית מוורוד עז, לצהוב לימוני, אדום, סגול, ורוד, שנהב ולבן כשגודל הפרחים משתנה בהתאם למין.
  5. הזרע נוטה להבשיל במשך 12 חודשים אבל הלקט (הפרי) ממתין לרגע האמת. הוא נשאר סגור עד שהוא נופל לקרקע.
  6. זרעי האיקליפטוס בדרך כלל קטנים וכדי שינבטו הם זקוקים לשמש ישירה.
  7. הפצת הזרעים באמצעות רוח או ציפורים אינה שכיחה ולכן השתילים החדשים צומחים בדרך כלל למרגלות העץ שעליו צמחו. 
  8. האיקליפטוס מספק לתעשייה גומי, שרף, שמן אתרי וצוף. כאשר כורתים את העצים משתמשים בהם לדלק, לבנייה ולמוצרי עץ.
  9. הנייר הראשון שיוצר מאיקליפטוס היה באוסטרליה בשנת 1914.
  10. באוסטרליה הילידים נוהגים להשתמש בשורשי העץ לבישול ולמאכל.