סגול ולבן בגולן

פריחת הרקפות בגולן בשיאה ואליה מצטרפים עצי השקד ובקעת בית צידה נצבעת בירוק עז על רקע הכנרת הכחולה. צבעים של חורף 

 

תצפית פנוראמית

מצפה אופיר, נושא את שמו וזכרו של הנער אופיר שעל ז"ל מגבעת יואב הסמוכה אל המצפה. 16 עצי הזית, כמספר שנותיו של אופיר, נטועים בכניסה למצפה. מהרחבה המרכזית יוצא מסלול הליכה לאורך המצוק, לעבר שרידי המושבה בני יהודה, בדרך ילוו אתכם רקפות ועצי שקד שכבר החלו בפריחתם.

הכנרת נפרשת במלוא אורכה, רוחבה ויופייה למרגלות הרכס. מצוקי הארבל נישאים ממערב. מדרום הגליל התחתון ובליבו כיפתו העגולה של התבור ומצפון הגליל העליון, הר מירון בולט בגובה 1,208 מ' מעל פני הים, רכס רמים, הרי נפתלי ובאופק הרחוק הרי הלבנון וביום בהיר את החרמון ורכס הגבול בין ישראל וסוריה. בצד המזרחי של הכנרת צופים אל קיבוץ עין גב (קצהו הצפוני), שרידי מוצב נוקייב, חוף חלוקים, חוף לבנון וחוף כורסי. בהמשך הדרך, שהוכשרה לאורך המצוק מדרום ניצב תותח סורי ישן ומנקודה זו ניתן לראות את הכינרת בשלמותה, על כל חופיה.

 

 תצפית לכנרת (צילום: רונית סבירסקי)

 

הכנרת מהווה את אגם המים המתוקים של ישראל. אגן ההיקוות של הכינרת מהווה 1/3 ממקורות המים של ישראל. בחלקם יורדים מים אלה דרך נהרות הגולן ונחליו, ובחלקם הם זורמים למרגלות החרמון. הגולן שולט על 2 ממקורות הירדן: הבניאס והדן, ואילו השלישי, החצבאני, נשלט מן החרמון.

 

צפונית מזרחית למצפה נמשך הרכס הרציף של תילי הגעש בגולן - זהו רכס בשנית (חזיקה), המהווה חלק חשוב מהגבול הטבעי בין ישראל וסוריה. זהו גם קו פרשת המים האזורי, ומי שיושב על פסגותיו, חולש בעצם על ה"שיבר" של מדינת ישראל. הנהרות הגדולים של מרכז הגולן - משושים, זויתן, יהודיה ודליות - כולם מושכים את מימיהם ממורדות התילים של רכס הגבול ומאגן ההיקוות שלמרגלותיו.

 

בקעת בית צידה

נהרות (נחלי איתן) עתירי מים אלה הם היוצרים בצאתם מן הרמה, בסמוך לשפכם אל הכינרת, את בקעת בית צידה, היא בקעת הבטיחה, הפורייה, שלמרגלותינו בצפון מזרח הכינרת. הנהרות גורפים איתם שפע של סחף, בקופצם במורד התלול והקניוני של מצוקי הגולן. אך בצאתם אל חופי הכינרת הם מאבדים בבת אחת הרבה מאנרגיית הזרימה שלהם, והם מרבידים באפיקיהם את הטעונת הרבה, שהיא קרקע פורייה ביותר. כך נוצרים הזאכי והמג'רסה, שהם התכנסות מימיהם של הנחלים שהזכרנו, סמוך לשפכם. בזאכי ובמג'רסה שפע של לגונות ודלתות, הנוצרות כשהמים עוקפים את הסחף שהביאו באפיקיהם.

 

הבטיחה - הדלתא של הכנרת (צילום: רונית סבירסקי)

 

מתיישבי הגולן מחלקים ביניהם כל משבצת קרקע בבקעת הבטיחה, שהיא בית גידול אופטימלי למטעים סובטרופיים: תמר, מנגו, ליצ'י, אבוקדו, בננות ועוד. גידולים אלה זקוקים לשפע של מים וחום רב, כפי שמגדירים חז"ל את עץ התמר: "התמר - רגליו במים וראשו באש". זוהי דרך נהדרת לאפיין את בית הגידול הייחודי שמציעה בקעת הבטיחה.

 

בהמשך, עם כניסתם אל הכינרת, יוצרים נחלים אלה מניפת סחף גם בתוך המים. מניפה "משולשת" חומה זו מצטיירת בתוך חופי הכינרת בימים של שיטפונות בנחלים. מניפות אלה סוחפות אליהן גם דגה רבה המעדיפה מים מתוקים, היורדים בנחלי הגולן בשפע. זוהי הסיבה שדייגי טבריה "חותכים" במסלולם הלילי את הכינרת באלכסון, ובאים לפרוש רשת לחופי הבטיחה, למרגלות הגולן השליו של ימינו.

 

ההתיישבות בגולן

ממצפה אופיר משקיפים אל חלק מן ההתיישבות הישראלית בגולן ב-34 השנים האחרונות. בין בקעת הבטיחה ויער יהודיה נראים יישובי מורדות הגולן לעבר הכינרת. על אלה נמנים היישובים כנף (על המצוק) מעלה גמלא ורמות. ממזרח נראים הישובים גשור (הדרומי) ונטור (הצפוני, על רקע גבעת נטור המחודדת), שני קיבוצים של השומר הצעיר. מימין לאלה נראה קצהו המערבי של המרכז האזורי בני יהודה (הנצפה בעיקר מהחנייה) מגוון צורות ההתיישבות בגולן כולל מושבים רבים, מהם מושבי עובדים ומהם שיתופיים, קיבוצים, כפר תעשייתי, מרכזים קהילתיים אזוריים, מושבה אחת (קדמת צבי) ועיר אחת - קצרין, בירת הגולן.

 

קו הביצורים של הגולן (צילום: רונית סבירסקי)

 

מושבה יהודית בת 130 בגולן

במצוק שמתחת למצפה אופיר הוקמה ב-1886 המושבה בני יהודה, שנוסדה בידי בני צפת מאנשי היישוב הישן, שביקשו להתיישב בעבר הירדן המזרחי. ניסיון נפל של המושבה קם ברמת'ניה שבמרכז הגולן (ליד קשת של ימינו), והחזיק מעמד כשנה, תחת השם התנ"כי "גולן בבשן". מקץ שנה-שנתיים של התארגנות מחדש בצפת, תוך ניסיון לגייס עזרה, חזרו המתיישבים לגולן למיקום הנוכחי. בפרעות תר"פ, 21-1920, נטבחו אחרוני המתיישבים, להוציא ילד קטן, אותו הצילו שכניו הבדואים ומילטו אותו אל מעבר לכינרת.

 

המושבה בני יהודה הייתה חלק ממארג התיישבותי, של כ-9 מושבות שהיו קיימות כ-20 קילומטרים מזרחה באדמות חורן. מושבות אלה יושבו על שטח של כ-100 אלף דונמים שרכש עבורן הברון אדמונד דה-רוטשילד. זו הייתה רכישת הקרקעות הגדולה ביותר של הברון בארץ ישראל. עד היום חיים בארץ ובעולם יהודים, המחזיקים בקושאן על הבית שלהם בחורן, אזור שנתפס בעיני הקונגרס הציוני כחלק בלתי נפרד מן הבית הלאומי.

 

עם חיסול השלטון הטורקי ועליית המנדט הצרפתי באזור, עברו האדמות לשמירה, לטיפול ולעיבוד בידי חברת פיק"א. זלמן כהן, יהודי אחד בודד, נשאר על האדמה בחווה המרכזית לעבדה ולשמרה במשך שנים ארוכות. ההתיישבות פסקה כשסוריה קיבלה את עצמאותה בשנת 1946.

 

איך מגיעים: מצומת כורסי מטפסים מזרחה על כביש 789, ליד אבן הק"מ התשיעית פונים מערבה על פי השילוט בדרך עפר נוחה לכל כלי הרכב.