עץ דובדבן בן 200 שנים בגולן - סיפורו של דובדבן הבר העתיק ביותר והיחיד בישראל

 

עץ הדובדבן בגולן לא ידע שהוא עומד להפוך לסלב. הוא שמר כמעט 200 שנים על אנונימיות מוחלטת, השיל את עליו בחורף, פרח לו בשלווה באביב והזין בפירותיו את הציפורים. עד שיום אחד הוא לכד את עינם של מספר מומחים לעצים וכוכבו דרך. זהו סיפורו של דובדבן הבר העתיק ביותר והיחידי שהתגלה עד כה בישראל. הדובדבן מבאב אל הווא.

 

 שפע של פרי     צילום: רונית סבירסקי

 

לחבק עץ

יערני קק"ל, שמכירים כמעט כל גזע ומין בין עצי היער יודעים שעצים בעלי גזעים עבותים אינם נמנים בדרך כלל עם עצים נשירים. עצי השזיף, השקד, התות והתאנה שומרים על גזרה חטובה ודקה ברוב המקרים. בשיא החורף של שנת 2007 עברו בסמוך להר בנטל מספר מומחי קק"ל ביניהם הבוטנאי והאקולוג יורם גולדרינג, סוהיל זיידן מומחה לעצים עתיקים ואיש קק"ל עמיקם ריקלין והופתעו לראות עץ בעל גזע עצום שהשיר את עליו. העץ, שגובהו כ-15 מטרים, מתהדר בגזע גדול כל כך עד שנדרשים שלושה אנשים כדי לחבוק את היקפו.

 

האבא של כל הדובדבנים

המומחים המתינו בסבלנות עד חודש מרס וכשהחלה עונת הפריחה הם זיהו כי הפרח הוא ממשפחת הוורדניים שאליה שייכים גם עצי שקד, שזיף, אגס, אפרסק ותפוח. כדי לקבל את התשובה המדויקת לגבי זהותו הם  נאלצו לחכות לעונת הפרי. ההפתעה הייתה בלתי צפויה כשהעץ העצום הניב פירות קטנטנים בצורת דובדבנים מיניאטוריים. דובדבן אמיתי שמתאים לצלחת פירות של בובת בארבי. טעמו כמעט זהה לטעם הדובדבן המבוית, הגלעין נראה בדיוק כמו אחיו הגדול והוא גדל באשכולות צפופים. המומחים הבינו שניצב בפניהם עץ נדיר יחיד במינו בארץ שהוא למעשה כנה (עץ המקור שעליו מרכיבים את הזן המפותח) של עץ דובדבן.

 

 עץ הדובדבן העתיק מתנשא לגובה 15 מטרים    צילום: רונית סבירסקי

 

עצים מסוג זה קיימים ביפן ובמרכז אסיה והם זקוקים לתנאי גידול מיוחדים. הם גדלים במקומות בהם יש שפע של מים,  בחורף הטמפרטורות נמוכות מאוד והאדמה פורייה. הדובדבן מהגולן זכה לתנאים המתאימים. הוא גדל באגן היקוות של מים, צומח על אדמת בזלת וזוכה למנות קור מקפיאות בעונת החורף. נופו רחב כל כך עד שהוא משתרע על פני שטח של רבע דונם וחלק מענפיו הארוכים כופפו את ראשם עד שהגיעו אל פני האדמה ויצרו תמיכה נוספת לגזע העצום. ציפורי הנקר חפרו בגזעו חורים עמוקים והם ניזונים משפע של זחלים שמתגוררים בו. שיחי פטל צומחים למרגלותיו ונהנים מצלו של העץ הנדיב.

 

שרידי עתיקות בני אלפי שנים

להשלמת התעלומה לגבי גילו ונסיבות הגעתו לגולן נדרש עוד פרק של מחקר מקיף. העץ נמצא בלב אתר ארכיאולוגי בשם באב אל-הווא (שער הרוחות) שהתגלו בו שרידים בני אלפי שנים. השם שער הרוחות הוא תולדה של מזג האוויר הממוזג ומשבי הרוח המערביים שפוקדים את האזור. חפירות ארכיאולוגיות שנערכו באזור חשפו שרידים מתקופת הברונזה עד התקופה הביזנטית. האתר היה מיושב בתקופת הברזל וחרב במאה ה-9 לפני הספירה בשריפה גדולה. לאחר מכן היה נטוש כ-800 שנים עד לתקופה הרומית שבה הוא יושב מחדש.

 

שרידי עתיקות באב אל הווא     צילום: רונית סבירסקי

 

בין השרידים שנותרו מהתקופה הביזנטית ניתן לראות בור מלבני גדול שבו נחשף בית מגורים בן 1500 שנים ומערת קבורה שבנויה משורות של תאים בשתי קומות עם מחיצות מבזלת. ישנם ארכיאולוגים שטוענים כי בכפר באב אל הווא התגוררו היטורים שהגיעו לארץ ישראל ממדבריות ערב כשבטים נודדים. הם נזכרים במקרא כצאצאי ישמעאל שהגיעו לגלעד לרעות את עדריהם. בתקופת מלכותו של ירבעם הם נלחמו בשבטי ראובן, גד וחצי המנשה וכשהממלכה הסלבקית נחלשה הם עברו למגורי קבע בצפון הגולן ובחרמון והקימו ממלכה חזקה. אין מידע לגבי קורותיהם לאחר תקופה זו. רוב המבנים נהרסו ברעידת אדמה קשה שפקדה את האזור ובמאה ה-6 התיישבו בבאב אל הווא "העסנים" שהיו שבטים ערביין שהתנצרו ובבתים שבנו נחשפו סימני צלב על קערות, נרות ותכשיטים.

 

בדיקת רקמות עמוקות

בתקופת השלטון העות'מאני בארץ ישראל מתמנה השליט הטורקי עבדול חמיד ה-2 והוא מחזק את גבולות האימפריה בצפון הארץ על ידי הבאת שכירי חרב להתגורר באזור הגולן. הוא מעביר פליטי קרבות מרוסיה, מקים כפרים של צ'רקסים, בוסנים וצצ'נים בסמוך להר בנטל והחרמון. בתחילה הם התגוררו במבנים ארעיים ולאחר מכן החליטו לבנות בתי אבן מהבזלת המקומית. הם נטעו בסמוך לבתים בוסתן עצים ועדיין אפשר למצוא בין שרידי הבתים עצי פרי.

 

נדרשים שלושה אנשים להקיף את גזעו     צילום: רונית סבירסקי

 

הכפר העתיק באב אל הווא ממוקם על דרך המשי שבה עברו שיירות של סוחרים מסין ומהמזרח הרחוק אל המזרח התיכון ולטורקיה. ההשערה היא שעץ הדובדבן הגיע מאסיה וניטע על ידי המתיישבים הצ'רקסים שהתגוררו במקום. דגימה מהעץ נשלחה לבדיקת פחמן 14 והיא זו שתקבע באופן סופי את גילו של העץ הנדיר. בינתיים הוא נמצא בהשגחה וטיפול של אפי נעים, מנהל ויערן הגולן, שדואג לגזום את הענפים היבשים ולהעניק לו טיפול שישמור על חיוניותו עוד שנים רבות. הוא מקשיב לחריקות העץ שאותן הוא מכנה "קרקורי בטן" ומקווה שהטיפול יסייע גם להתחזקות "מערכת העיכול" שלו .

 

תוואי שביל הגולן עובר בסמוך לעץ ולשרידי הכפר העתיקים, ניתן לטייל ולראות את שרידי קירות הבזלת המרשימים, מערת הקברים מהתקופה הביזנטית ולהשקיף על בריכת בראון. הבריכה היא אגן טבעי שנוצר למרגלות שרידי הכפר ובחורף נאגרים בו מי המשקעים הרבים שאופייניים לאזור הגולן. תושבי הכפר הקימו במאה הקודמת סכר מאבנים בחלקו הדרומי והפכו אותו למאגר מים להשקיית עדרי הצאן. בבריכה יש מים בכל ימות השנה והיא מהווה מערכת אקולוגית ייחודית ומקור חיים לבעלי חיים ולצמחים. היא מוכרזת כשמורה וסגורה למבקרים.

 

ענפים שנשלחו אל הקרקע ומהווים משענת לעץ הקשיש     צילום: רונית סבירסקי

 

איך מגיעים: מכביש 959 בין צומת בנטל לצומת בראון בצפון הגולן. בנקודה שבה שביל הגולן חוצה את הכביש מבחינים בשער בקר ובסימון השביל. מחנים את הרכב בצד, והולכים ברגל לכיוון הכפר.