פוצצנו את גשר אכזיב

 

 

שחזרנו את ליל הגשרים שהתחולל ביוני 1946, מפות צבאיות נפרשו, חיצים צבעוניים שורטטו, העיניים התרגלו לחשיכה ולאט לאט התחלו להבין שאנחנו עומדים לצאת למבצע צבאי חשוב

 

לא שיתפו אותנו במה שעומד להתרחש כשחיכינו לאודי אדלמן בשעת לילה מאוחרת בתחנת דלק הסמוכה לחוף אכזיב. מתוך ג'יפ מאובק יצא בחור חסון, מגודל שיער לבוש מדי חאקי, הזדהה כיותם אדלמן ושמר על ארשת פנים חתומה. לאחר כמה דקות הצטרף אליו אדם נוסף גם הוא במדים והציג את עצמו כאודי אדלמן. השניים, חמושים בפנסים הורו לכל הקבוצה לצעוד אחריהם בשקט מופתי כשהם מובילים אותנו אל השדות החשוכים בינות למטעי הבננות של חוף אכזיב. אחרי דקות ארוכות של צעידה בחושך מוחלט עצרנו בפינה נסתרת. מפות צבאיות נפרשו, חיצים צבעוניים שורטטו וסימנו כיווני התקדמות. העיניים התרגלו לחשיכה ולאט לאט התחלו להבין שאנחנו עומדים לצאת למבצע צבאי חשוב. היעד הוגדר כשיחזור ליל הגשרים שהתחולל בלילה שבין ה-16 ל-17 ביוני 1946.

 

מסבירים על דרכי הפעולה לקראת פיצוץ הגשרים   צילום: רונית סבירסקי

 

ארגוני המרי נגד הצבא הבריטי

באחד במאי 1946, כשאלפי ניצולי שואה מתדפקים על דלתות ארץ ישראל הנעולות, פורסמו מסקנות הוועדה האנגלו אמריקנית ובהם המלצה לבטל את גזרות "הספר הלבן" שהגביל עליית  יהודים לארץ. הוועדה המליצה לאפשר למאה אלף יהודים לעלות לארץ ישראל. הממשלה הבריטית החליטה לשים מכשול והתנתה את הסכמתה בכך שארגוני המחתרת היהודיים בארץ יפרקו את נשקם. ארגוני המרי החליטו לנקום באנגלים על המהלך הפוליטי ויזמו את פיצוץ כל גשרי המעבר בארץ מצפון לדרום. הם החליטו שאם יהודים לא רשאים להיכנס לארץ ישראל אף אחד לא יוכל לעשות זאת ועל ידי פיצוץ הגשרים תנותק הארץ מכל שכנותיה. "ליל הגשרים" הוגדר כאחת הפעולות הנועזות ביותר של תנועת המרי. הפעולה לא נועדה לפגוע אלא להמחיש את יכולתם של הארגונים לפגוע ולשבש את תפקוד הצבא הבריטי ולהעלות את מורל הציבור בארץ. יתכן שהיה בכך גם מסר למדינות ערב לגבי יכולתנו הצבאית.

 

התחפשו לאנגלים

בליל ה-16 ביוני 1946 יצאו כוחות צבאיים למבצע שתוכנן בו זמנית לפיצוץ 11 הגשרים. הכוח הממונה על פיצוץ גשרי א-זיב, גשר הכביש וגשר הרכבת, מנה 44 לוחמים. הם יצאו מקיבוץ מצובה כשהלוחמים לבושים במדי הצבא הבריטי ונושאים איתם נשק על מנת להסוות את זהותם. בסמוך לגשר הם נתקלו בשלושה גברים ערביים. נחמיה שיין רצה לכבול אותם עד גמר הפעולה אבל מפקד הכוח, יחיעם וייץ העדיף לגרש אותם תוך שהוא משחק תפקיד של קצין אנגלי. עד היום לא ברור מה עשו אותם שלושה ערבים אחרי שגורשו, קיימת אפשרות שהם סיפרו לחיילים בריטים את מה שראו בחשכת הלילה.

 

באר אנטילה   צילום: רונית סבירסקי

 

לקראת השעה 23:00 החלה ההתארגנות לקראת הפיצוץ כשכל אחד מהלוחמים מבצע את המוטל עליו. לפתע נפתחה עליהם אש מגג בית הבאר הסמוך לקצהו הדרומי של הגשר. הנוכחות של כוחות בריטים בשטח הייתה בלתי צפויה. יתכן שערב הקיץ החם גרם להם לחפש קרירות על גג הבאר או ששלושת הערבים סיפרו להם על הכוח שמפטרל באזור. התוצאה הייתה שמגג בית הבאר נפתחה אש כבדה על הלוחמים. 

 

הלוחמים נהרגו והגשר קרס

מפקד הכוח, יחיעם וייץ נפגע במטח הראשון וקיבל עזרה רפואית מהקשרית-חובשת זהרה לביטוב, האישה היחידה בכוח התקיפה. הפציעה של וייץ הייתה אנושה ולא ניתן היה להציל אותו. הלוחמים השיבו אש והחבלנים התקדמו לעבר הגשר. שני לוחמים נוספים נפגעו ויתר הכוח הגיע ליעדו באזור הגשר. האש הייתה כבדה והלוחמים התפזרו באזור הגשר. אחד מהכדורים פגע בלוחם שנשא עליו חומר נפץ והמטענים החלו להתפוצץ בזה אחר זה. 13 לוחמים נהרגו וגשר הרכבת קרס בפיצוץ עז בשעה 23:05. הגשר השני, גשר הכביש נותר על עומדו והוא היה הגשר היחידי שלא נהרס ב"ליל הגשרים".

 

סגן מפקדה הפעולה, דולינסקי, תפס את הפיקוד והנותרים התארגנו לנסיגה. אל נקודת המפגש התקבצו 28 לוחמים. לאחר סריקת אזור גשר-הרכבת וחיפוש אחר ניצולים נוספים מהפיצוץ הם פינו את הכוח בחזרה לקיבוץ מצובה. בתוכנית המקורית היה עליהם להתפצל לשתי קבוצות אולם לאחר הפגיעה הקשה בכוח הוחלט לוותר על הפיצול ולהתפנות במהירות מהשטח. 17 לוחמים שהיו פצועים קיבלו במצובה טיפול רפואי ו-11 הלוחמים שלא נפגעו ביניהם המפקד דולינסקי המשיכו אל חניתה. שניים מהם היו פצועים ונלקחו לטיפול בחניתה והשאר הוסתרו במערה סמוכה לחניתה במשך יומיים. חיים מייצנר שהתעלף במהלך הלחימה באזור הגשר התעורר וחזר למצובה כשהוא פצוע בצווארו ובבטנו. הבריטים הטילו מצור על מצובה ועצרו את מייצנר הפצוע הוא נשלח לטיפול רפואי וכשהחלים הוכנס לבית הכלא בלטרון. האבל היה כבד והוסיפה על כך העובדה שהיה קושי באיתור וזיהוי הגופות. 

 

יד לי"ד לזכרם של לוחמי הפלמ"ח בגשר אכזיב צילום: רונית סבירסקי

 

תחקיר בלשי למציאת הגופות

רק גופתו של יחיעם וייץ זוהתה בוודאות והוא נטמן בהר הזיתים בירושלים. הבריטים דיווחו למחרת על פעולה שבה נהרגו ארבעה יהודים בהתפוצצות ושניים נוספים נורו בעת הפעולה. אנשי 'חברה קדישא', סמל בריטי ומספר אנשי מודיעין של ה'הגנה' מחופשים לקברנים יצאו לחפש את שרידי הנופלים. הם אספו במשך יום שלם חלקי גופות והביאו אותם לקבורה בקבר אחים שנמצא בבית העלמין ליד חוף הכרמל. על המצבה נכתב: "פה נטמנו איברים שנקרעו לגזרים, שרידי הקדושים שניספו במערכה ליד גשרי א-זיב".

 

גורלם של חללי גשרי אכזיב נותר עלום. היו השערות שחלקם ברחו והם מסתתרים מפני האנגלים. חשבו שחלקם נפלו בשבי והועברו לידי הערבים. ה"מחלקה הערבית" של הפלמ"ח חקרה את הנושא וערכה חיפושים נוספים אחרי שרידים באזור הגשרים. כל פריט שנמצא הועבר לבית הקברות במצובה ונקבר בקבר האחים. שמועות והשערות הזינו את הציבור ונטעו תקוות בלב המשפחות עד שב-22 במאי 1966 סיים פקד שלמה בן-אלקנה ממשטרת ישראל את חקירתו ופרסם את תוצאותיה ב"מעריב". המסקנה אליה הגיע הייתה כי כל 13 הלוחמים נהרגו בפיצוץ ונטמנו בקבר אחים. בארגון "ההגנה" ידעו ופרסמו את הנתונים מיד אחרי האסון אבל התקשורת באותם ימים לא מסרה את הנתונים המדויקים.

 

הקמת יד לי"ד

כתוצאה מפרסום המחקר הוחלט להעביר את שרידי הגופות לקבורה במקום בו נפלו בטקס ממלכתי שהתקיים ביוני 1968. אתר רחב ידיים מוקף ירק ועצים הוכשר למרגלות הגשרים בסמוך לחוף אכזיב וקיבל את השם יד לי"ד.  תחקיר נוסף של הבמאית שושי בן חמו בשיתוף היחידה לאיתור נעדרים, חשף קבר אחים נוסף בקיבוץ מצובה בשנת 2001 וגם שרידים אלה הועברו לאתר הקבורה יד לי"ד. המצבה העגולה נושאת את שמות 13 הנספים: שמעון אלכסנדר, יהודה אסף (פולני), אליהו בלום, יעקב ברלינגר, יהודה גביש, יצחק סטרוסטינייקי, יחיאל סלור, דוד סימן-טוב, יעקב קובץ, יוסף קינדרמן, עמיחי קליבנר, יוסף רוזנפלד, נחמיה שיין. 

 

אודי ויותם אדלמן מספרים את סיפורם של לוחמי הפלמ"ח במהלך הסיור הלילי. הם מצעידים את המטיילים בשבילי העפר, נכנסים למטעי הבננות עמוסי הפרי בעונה זו של השנה. עלי הבננה היבשים שמונחים על הקרקע חורקים תחת רגלי ההולכים וכולם משתדלים לצעוד על קצות אצבעותיהם בדממה. כדי להמחיש את המסלול שבו צעדו הלוחמים הם נותנים הוראות להליכה שפופה, לעצירה מוחלטת והדממת השטח. כך מתקדמים דרך שבילי הגן עד שמגיעים אל באר האנטיליה שנותרה בשטח. אדלמן האב נעלם ודקות ספורות לאחר מכן נצבעים השמים באדום ושריקות של כדורים פולחות את האוויר. הגשר הופך לאבוקת אש עצומה ואין צורך להפעיל את הדמיון כדי לנחש מה קרה שם השבוע (17-16 ביוני 2012) לפני 66 שנים. הסיור הלילי מסתיים באנדרטה לי"ד כשעליה דולקים 14 נרות ששלהבותיהם מנצנצות בחשיכה לזכרם של לוחמי הפלמ"ח.

 

איך מגיעים: מכביש נהריה לכיוון ראש הנקרה (כביש 4) נוסעים כקילומטר עד אחרי הכניסה לקיבוץ גשר הזיו ומגיעים לחניון מוסדר המכוון לאנדרטת יד לי"ד. להזמנת סיורי לילה של קיאקי ראש הנקרה בניהולו של אודי אדלמן.  הסיורים בתשלום ובתיאום מראש טל. 052-3798610