ניחוחות של נחלאות

 

טיול בסמטאות שכונת "נחלאות" בירושלים אפוף ניחוחות של תבשילי עדות מהמטבח הכורדי, החלבי, האורפאלי ועד האשכנזי. המסלול עובר בשוק מחנה יהודה ונכנס אל סמטאות השכונות הציוריות

 

בלב רחוב אגריפס שמוביל אל שוק מחנה יהודה ניצב בניין עם ציור קיר יוצא דופן שהוא אחד מתוך סדרה. הציורים האלה הם פרי יצירה של קבוצת ציירים צרפתים מליאון שבוחרים בערים מסוכסכות בעולם כדי להביא אליהן את היופי והאמנות. הם בוחרים בניין מרכזי, משפצים, מתכננים ומחליטים על הנושא. שוק מחנה יהודה הסמוך נתן להם את ההשראה והם ציירו את הקונים, תושבי שכונת נחלאות הסמוכה ותמונות מחיי היום יום.

 

סמטאות ציוריות בשכונת נחלאות      צילום: רונית סבירסקי

 

חוצים את הכביש ונכנסים לרחובות מרוצפי האבן של נחלאות. השכונות "החדשות" שנולדו מחלציה של העיר העתיקה בירושלים הן כבר בנות מאה שנים ויותר. הן אוצרות בחובן סיפורים היסטוריים מרתקים, דרמות אנושיות וייחוד ארכיטקטוני. לעבור בין הסמטאות למשש את האבן הקרירה, להציץ אל תוך החלונות הקמורים שחבוקים בין תריסי ברזל, אל החצרות הפנימיות מלאות ירק והדמויות הירושלמיות שחולפות בהילוך מתון. השכונות שמכונות בשם כולל "נחלאות" נוסדו זו לצד זו ולכל אחת מהן היה שם משלה, אלא שהירושלמים העדיפו לא להכביר במילים וקראו לכולן בשם קיבוצי. הן ממוקמות בין שני רחובות מרכזיים בירושלים, בצלאל ואגריפס.

 

 ציורי הקיר ברחוב אגריפס     צילום: רונית סבירסקי

 

מהטורקי עד היאפי

צעדים ספורים מנתקים את המטיילים מעורק תחבורה ראשי וסואן אל בתים שלווים אפופים בריחות תבשילים ומאפים. בשעות בין ערביים האבן הירושלמית נצבעת בקרני השמש השוקעת ובחדרי המדרגות משתררת אפלולית נעימה. תערובת אנושית של תושבים חילוניים יאפים המתגוררים בבתים ששופצו לצד בני הדור השני והשלישי למייסדי השכונות. נשים חרדיות פוסעות מבית הכנסת, מטפחת לראשן וספר תפילה בידן. נחלאות של היום זוכה לעדנה שמזכירה את סיפורן של שכונות נווה צדק וכרם התימנים בתל-אביב. אבל בסוף המאה ה- 19 ובמהלך המאה ה- 20 השכונות האלה ותושביהם נלחמו על קיומם.

 

 קיטניות ופיצוחים בשוק מחנה יהודה      צילום: רונית סבירסקי 

 

כל העדות תחת גג אחד

בשנים שקדמו להקמת השכונות, תחת עול השלטון הטורקי, התרכזו היהודים בתוך חומות העיר העתיקה. שעריה ננעלו בלילות להגנה מפני חיות טרף, שודדים ורוצחים. הצפיפות והתנאים הסניטאריים הירודים גרמו למגיפות ולתמותה של ילדים ומבוגרים. בעלי חזון דוגמת משה מונטיפיורי, וחסידים ממשפחות ריבלין, סלנט ולוי ניסו לשכנע את תושבי הרובע היהודי לצאת מן החומות ולגור בשכונות שנבנו עבורם. סיפורו של הרב יוסף ריבלין שבנה את ביתו ב"אבן ישראל" ב-1875, שהייתה השכונה הראשונה בנחלאות, משקף היטב את הלך הרוח באותם ימים. ריבלין, נהג להזמין את חבריו לבקרו והאריך בדיבורו במשך שעות. אורחיו המנומסים, שלא רצו להעליב את המארח חיכו בסבלנות עד שירד הלילה וכששערי העיר נסגרו, לא הייתה להם ברירה אלא ללון בביתו. כשראו שלא אונה להם כל רע והם נותרו בחיים עברו בזה אחר זה לגור בשכונה.

 

 בסמטאות השוק     צילום: רונית סבירסקי

 

אחריה קמו משכנות ישראל, בית יעקב, מזכרת משה, אוהל משה, בתי גורל, סוכת שלום ומחנה יהודה. בשלב הבא הוקמו גם זיכרון טוביה, שבת אחים, נחלת ציון ועוד. בבתי ברוידא התיישבו אשכנזים דתיים, בבוסתן הספרדי משפחות ס"ט ביניהם משפחתו של הנשיא יצחק נבון. נחלת ציון הייתה המעוז החלאבי, בנווה שלום התגוררו יהודי טהרן, שירז ואיספהן, בזכרון יוסף וזכרון יעקב הכורדים, בשערי רחמים ונחלת אחים האורפאלים שהגיעו ממזרח טורקיה ובבתי גורל השתכנו התימנים.

 

אוכל ואהבה

אצל הכורדים מתבשלים בסירים מרק החמוסטה שצפים בו כדורי קובה לבנים, קובה מטפונייה מרק אדמדם על בסיס סלק,  בשר בקר צלוי בתוך מרק במייה ועלי גפן ממולאים. אצל הפרסים מגישים אורז עם בשר טחון ובפנים שמים ביצה. הספרדים אופים בורקס עם תרד שמפותל כמו חזלון. האוכל עושה את דרכו אל לב הגבר וסיפורי האהבה גם הם מככבים בנחלאות. נישואין בין העדות לא התקבלו בברכה, אבל קשה להכתיב הוראות לכל מה שקשור באהבה וכך נרקמו יחסים בין ספרדיות לאשכנזים, תימניות לחאלבים והבעייתי מכולם היה הקשר המשפחתי בין אורפאלים לכורדים. האורפאלים היו ידועים ביכולתם להביא לעולם בנים ואילו הכורדים הביאו לעולם בנות. האורפאלים לא חיבבו בלשון המעטה את הקמצנות של הכורדים והקרבות היו עזים ומרים. כל שבת אחרי החמין היו יורדים האורפאלים והכורדים לגן סאקר ו"הולכים מכות". אפילו המשטרה הבריטית לא העזה להתערב.

 

מרק קובה כורדי       צילום: רונית סבירסקי 

 

הבית המקולל והבית המבורך

בלב נחלאות עומדים זה לצד זה הבית המקולל והבית המבורך. הבית המקולל נבנה בשנות ה-70 בצמוד לישיבת הרב שלום שרעבי למטרת מגורים ועסקים. במהלך הבנייה ביקש הרב מהקבלן לא לגזול חלק מחצר הישיבה וזה סרב. מאז ועד היום אף עסק אינו שורד בבנין השיש הגבוה. לעומתו הבית הקטן הסמוך בעל גג רעפים אדומים ברחוב זיכרון טוביה 2 ידוע בסגולותיו להגברת הפוריות. כל אישה עקרה שעברה לגור בו הפכה לוולדנית סדרתית. בשנת 1882 מייסד משה מונטיפיורי את שכונת אוהל משה שהייתה ההשראה למחזה בוסתן ספרדי. זוהי שכונת חצר ירושלמית בעלת שער כניסה מאבן וחצרות עמוסות בעצי פרי וגני ירק.

 

הבית המבורך והבית המקולל    צילום: רונית סבירסקי

 

שכונת הספרדים מספקת סיפורי אהבות, מאכלים שהובלו בשישי לטאבון המרכזי וחיי החברה שהתנהלו סביב בור המים. הטיול ממשיך דרך שוק מחנה יהודה. זה שהיה אחד השווקים הצפופים והתוססים בארץ הפך לשוק סולידי שמקבל לאחרונה תוספת יאפית. לצד הדוכנים והרוכלים המזמרים צמחו בתי קפה מקצועיים עם אספרסו קצר ולאטה, קמו מסעדות גורמה, נפתחו בתי אופנה של מעצבות וחנויות תכשיטים. רוני, מוכר הירקות עומד מאחורי ערמות הפטרוזיליה והמשמשים, קורא שירים בחרוזים פרי עטו ומולו יושבות צמד מעצבות על כסאות מתכת בסגנון רטרו ולוגמות קפה.

 

 בית הכנסת אוהבי ציון     צילום: רונית סבירסקי

 

אהובתו של עולה הגרדום

על קיר בית בשכונת מזכרת משה מוטבע שלט ועליו כתוב בית קרמר-רכטמן. חיה ואלכסנדר קרמר גרו בבית הזה עד 1986. רחל, בתם היחידה הייתה לוחמת לח"י וארוסתו של עולה הגרדום מאיר פיינשטיין. לאחר מותו היא נישאה ללוחם ההגנה אפרים רכטמן. אלכסנדר היה הממונה על החינוך בארץ ישראל מטעם הממלכה הבריטית. בתו היחידה רחל הייתה היפה בבנות ירושלים באותן שנים. ב-1946 בשיא הפעילות המחתרתית נגד הבריטים פגשה את מאיר פיינשטיין ורצתה להצטרף לאצ"ל. ההורים התנגדו נחרצות והיא ברחה מן הבית. כהסכם פשרה הוחלט שתחזור הביתה ורק תדביק כרוזים. מאיר פיינשטיין נתפס בפיצוץ רכבת בריטית שבועיים אחרי האירוסין. במהלך המשפט מנסה רחל לשכנע אותו לבקש חנינה בעוד אנשי האצ"ל מתנגדים. דינו נחרץ וביום ביצוע גזר הדין הוא מתפוצץ יחד עם חברו מאיר ברזאני בעזרת רימון שהבריחו להם לתא בכלא. רחל מצטרפת לארגון הלח"י והופכת ללוחמת.

 

חודש לפני מותו אמר פינשטיין לרחל את המשפט: "כשייוולד לך ילד תקראי לו על שמי". כבר אז הוא ידע שמותו קרוב. מגיעים אל ציור נוסף של חבורת הציירים מליאון  שהוא ה-9 במספר בעולם. האתר שנבחר היא רחבה שמוקפת מכל עבריה במבנים שהיו מוסדות החינוך הראשונים בעיר, כי"ח לבנות, גן ילדים וכי"ח לבנים. הציור מתעד תמונות מחזור ופעילות שהתקיימה בבתי הספר.