צלם: רונית סבירסקי
יומן מסע לניו זילנד: על נפלאות הים התזמני - פרק שמיני
צלם: רונית סבירסקי
הדרך לגרימאונט
צלם: רונית סבירסקי
סלעי הפנקייק
צלם: רונית סבירסקי
סלעים מפוסלים "התפוח החצוי"
צלם: רונית סבירסקי
נפרדים מהסירה ומתחילים את הטראק
צלם: רונית סבירסקי
נופי הטראק

נפלאות הים הטזמני

המסע לאי הדרומי של ניו זילנד – פרק שמיני

 

מאת: רונית סבירסקי

 

בוקר חדש בדרך לצפון ומזג האוויר החורפי משתלט על הנוף. הגשם חזר, העננים יורדים לבקר את האדמה, רכסי ההרים מכוסים ערפל ואנחנו לאורך קו החוף בדרך לעיירה גרימאונט (Greymount) כשהיעד הסופי הוא סלעי הפנקייק (Pancake Rocks) שמכונים "פונקאייקי" (Punakaiki). מדובר במצוק חוף סלעי שעוצב על ידי הטבע בצורת שכבות דקיקות המונחות זו על גבי זו בדומה לערימת פנקייקס. בשעת הגאות גלי הים נכנסים אל תוך החורים הפעורים בין הסלעים ומתרוממים לגובה. התוצאה נראית כמו גייזר עצום.

 

הדרך לגרימאונט (צילום: רונית סבירסקי)

 

סלעי הפנקייק

תכננו להקדיש לאתר המפורסם הזה 24 שעות כדי לראות אותו בשיאו. בדקנו במשרדי ה-DOC  את שעת הגאות המדויקת ושמחנו לשמוע שהגאות ביום המיועד תהיה הגבוהה ביותר בשנה. בחרנו במלון סמוך לאתר שמציע גם כמה וילות בודדות על קו המים מול הים הטזמני. היחידות גדולות ומרווחות, מרפסת עץ עם צמד כסאות מול הגלים ושוב אותה תחושה של שלווה בלב הטבע הפראי.

 

בילינו כמה שעות מול הים ויצאנו לבדוק בסניף ה-DOC  המקומי מה צפוי לנו למחרת היום מבחינת מזג האוויר. האחראית בישרה לנו שבבוקר הים היה כל כך רגוע שלא נוצרו גייזרים. בניו זילנד, כבר למדנו, הטבע מורכב מהרבה מאוד גורמים. הובהר לנו שכדי לצפות בגייזרים העצומים לא מספיקה גאות. צריך להוסיף לכך גלים גבוהים ורוח עזה שמתמרנת את הגלים לכיוון הנכון. ביום שבו הגענו לאזור זה לא עבד והבחורה האופטימית ב-DOC  הייתה משוכנעת שכך יהיה גם למחרת.

 

סלעי הפנקייק (צילום: רונית סבירסקי)

 

גייזרים וגלים אדירים

בערב החלו לרדת גשם כבד מלווה ברוחות עזות. בים התרוממו גלים גבוהים שהמשיכו להתנפץ אל החוף גם בשעות הבוקר. באתר הפנקייקס מצאנו שבילי הליכה מקסימים שהתפתלו עד לנקודה בה ניתן לצפות מקרוב בסלעים המרשימים. בבוקר הגשום הזה הספיקו לנו כמה דקות של הליכה כדי להירטב כליל, אבל התמורה הייתה נהדרת. הגלים התרוממו לגובה של עשרות מטרים והתנפצו אל הצוקים בקצף לבן שהפך את חוף הים לאמבטיית סבון. באזור בו נמצא החור הגדול ביותר התרוממו מספר גייזרים שהפיקו שאגות התפעלות מקומץ הנוכחים שהתקבצו במקום.

 

בשפיץ של האי הדרומי

המשכנו צפונה אל לאזור שנחשב ליפה ביותר מבחינת הטרקים בניו זילנד והוא "הפארק הלאומי איבל טאזמן"  (Abel Tasman National Park). שוב המרנו לגבי מקום הלינה ובחרנו בנקודת היישוב שנמצאת בפתחו של הפארק וכמעט בשפיץ של האי הדרומי. ככל שהתקרבנו ליעד הבנו שבחרנו במקום שיכול לזכות בתואר "סוף העולם ולהקתו". על מדרון הר בלב הטבע הפראי מול חופי הים הטזמני ניצבו מספר בתי עץ קטנים בסגנון ש'אלה שוויצרי. למקום קוראים Ocean View Chalets  והוא נמצא בעיירונת פיצפונת בשם מאראהו (Marahau). רוברט, בעל המקום, הוא גרמני שחי כבר שנים רבות בניו זילנד ובתי העץ שלו מרוהטים ומעוצבים ברמה אירופאית גבוהה מאוד.

 

הגייזר (צילום: רונית סבירסקי)

 

בית עץ בקצה הפארק

לבד מהנוף עוצר הנשימה נכנסנו לבית עץ עם אח בוערת וחלונות ענקיים שפתוחים הישר אל הים. סלון קטן עם כורסת טלוויזיה, מסך LCD, מטבחון מאובזר, תנור גריל קטן, כיריים, מקרר, כלי מטבח וסט כלים לבן ומעודן, פינת קפה ואפילו פנס לניווט בלילה. כמות הכוכבים שראינו במקום החשוך הזה דומה לצפית כוכבים במדבר. בשדות החווה רעו סוסים, על השביל פסעו ברווזים לבנים ותרנגולות שחורות עם מקור אדום חיפשו זרעונים.

 

טראק על האוקיאנוס

בוקר קסום ושמשי הפך את המחזה לציורי עוד יותר ומזג אוויר כזה התאים ליציאה לטראק האחרון במסע שלנו. סיום מבטיח באחד המסלולים היפים ביותר בניו זילנד, כשהפעם הדרך עוברת על חופו של אוקיאנוס. כבר התנסינו בטרקים בהרים מושלגים, באזורי אגמים ובנהרות, במזג אוויר גשום, קפוא ומושלג, ברוח ובימי שמש חמימים. עכשיו הגיע הרגע לצעוד על חופו של הים הטזמני. הטרקים בפארק הלאומי איבל טאזמן יכולים להמשך מיום אחד ועד חמישה. במידה ולא רוצים ללכת את המסלול כולו הלוך וחוזר ניתן לשוט לכיוון אחד ולצעוד בדרך חזרה. לאורך חופי הפארק משייטות סירות-מונית שיוצאות בשעות קבועות ומובילות מטיילים ותרמילאים למסלולי טיול שונים. אפשר לרדת בתחנות השונות ללכת מספר שעות ו"לתפוס" סירת-מונית בדרך חזרה.

 

קוטג' במאהורו, בפתחו של הפארק איבל טאזמן (צילום: רונית סבירסקי)

 

שטים והולכים

בכל יום משעות הבוקר המוקדמות אפשר לראות במשרדי הסירות עשרות מטיילים. רובם צעירים עם תרמילים גדולים שמחכים לצאת לדרך. הסירה חונה בחניון כמו מונית לכל דבר ונגררת על ידי טרקטור קטן אל המים בחוף סאנדי (Sandy Bay) כשהנוסעים כבר יושבים בה חגורים באפודי ציפה. הסקיפר עוצר בכמה נקודות מעניינות בדרך, מסביר על בעלי החיים שנצפים על הסלעים. עוצרים ליד בולדר ענק שנקרא Split Apple Rock ושומעים סיפור אגדה על הסלע העגול כתפוח שנחצה לשניים ממשיכים לסלע שקיבל צורה של ציפור הקיווי וצופים בציפורים וכלבי ים שרובצים על הסלעים. הסקיפר מנחה את המטיילים לגבי תחנות העצירה שבהם ניתן לעלות בדרך חזרה. אנחנו בחרנו בטראק שמחבר בין Bark Bay למפרץ טורנט (Torrent Bay) וממנו לאנקורג'. טראק שאורכו כארבע וחצי שעות.

 

הדרך לגן עדן

אם יש גן עדן הוא בוודאי נראה כך: מפרצים של חול זהוב ומים בצבעי טורקיז וכחול עמוק, מוקפים ברכסי הרים מיוערים, ציפורי שיר מקננות ומזמרות בין צמרות העצים וריח עז של עלים ואדמה לחה נישא באוויר. בכל מפרץ מתגלה מראה אחר כמו מלאכת מחשבת של בריאת העולם. שילוב של כחול עמוק ותכלת בתולי בים הטזמני, אגמי טורקיז לצד מפרצים ירקרקים, שרכי ענק ועצים גבוהי צמרת. בדרך חוצים נהרות שצבע מימיהם נע בין צהוב לאדום ובשעת השפל הופך האזור למרחבים של חול זהוב. השפל והגאות משחקים גם בטראק הזה תפקיד חשוב. המעבר בין מפרץ טורנט לאנקורג' פתוח רק בשעות השפל ומי שרוצה להגיע לאנקורג' בשעת הגאות הולך במסלול עוקף שאורכו כשעה ו-40 דקות. אם תצליחו להגיע בשעת השפל תצעדו על חול לח כ-20 דקות עד מפרץ אנקורג'. גם אם תלכו בדרך הארוכה תוכלו ליהנות מנופים המשלבים את מרחבי הים הטזמני עם אגמים ומפרצים קסומים. לאחר כארבע שעות של צעידה הגענו למפרץ אנקורג' שם אספה אותנו הסירה בשעה היעודה והחזירה אותנו לבית העץ החמים.

 

נופי הטראק בפארק הלאומי (צילום: רונית סבירסקי)

 

פרק תשיעי: הפיורדים של מחוז נלסון, חגיגת כלבי הים והסיום המפנק בקרייסטצ'רץ'

 

יומן מסע לניו זילנד:

לפרק הראשון בסדרה - פינגווינים כחולים ומסעדת שף

לפרק השני בסדרה - דרך הנוף היפה ביותר בניו זלינד

לפרק השלישי בסדרה - עיר השעשועים קווינסטאון

לפרק הרביעי בסדרה - הטראק הגדול ברוטברן

לפרק החמישי בסדרה - מאגם טי אנו לעיירת כורי הזהב

לפרק השישי בסדרה - העיירה וואנקה וטראק הרוב רוי

לפרק השביעי בסדרה - נפלאות הים הטזמני